Ri MiGash Shevuot 41b – ר"י מיגש שבועות מא:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַסִּי. אָמַר לְךָ רַב אַסִּי אֲנָא כִּי אָמְרִי הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא אוֹזְפֵיהּ בְּעֵדִים דְּלָא לְדִידֵיהּ הֵימְנֵיהּ הָכָא הָא הֵימְנֵיהּ. רַב יוֹסֵף מַתְנִי הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי ^אהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים ^בוְאִם אָמַר אַל תִּפְרָעֵנִי אֶלָּא בְּעֵדִים צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי ^גיָכוֹל לוֹמַר לוֹ פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם. תְּנַן מָנֶה לִי בְּיָדְךָ אָמַר לוֹ הֵן אָמַר לוֹ אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי נְתַתִּיו לָךְ חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִיתֵּן לוֹ בְּעֵדִים תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל. אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא בְּעֵדִים הִלְוִיתִיךָ בְּעֵדִים פְּרַע לִי אוֹ יִתֵּן אוֹ יָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר יָכוֹל לוֹמַר לוֹ פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם. פָּרֵיךְ רַב אַחָא מִמַּאי דְּבִשְׁעַת הַלְוָאָה קָאֵי דִּלְמָא בִּשְׁעַת תְּבִיעָה קָאֵי וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ לָאו בְּעֵדִים הִלְוִיתִיךָ בְּעֵדִים הָיָה לְךָ לְפוֹרְעֵנִי אֲבָל בִּשְׁעַת הַלְוָאָה דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב. אָמַר רַב פַּפֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הִלְכְתָא הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים וְרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים אֵין צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים וְאִם אָמַר אַל תִּפְרָעֵנִי אֶלָּא בְּעֵדִים צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים וְאִם אָמַר לוֹ פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם נֶאֱמָן.: סִימָן ראוב״ן ושמעו״ן דתנ״ו הלכת״א יזפ״י ופר״ע פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עפצ״י סטרא״י בהימנות״א כְּבֵי תְרֵי.: הָהוּא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ כִּי פרעתין פרעין לִי בְּאַפֵּי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן אֲזַל וּפַרְעֵיהּ בְּאַפֵּי תְרֵי מֵעָלְמָא אָמַר אַבָּיֵי בְּאַפֵּי בֵּי תְרֵי אֲמַר לֵיהּ בְּאַפֵּי בֵּי תְרֵי פַּרְעֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבָא ^דלְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ בְּאַפֵּי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן כִּי הֵיכִי דְּלָא נִדְחֲיֵיהּ. הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ כִּי פָּרְעַתְּ לִי פרעין לִי בְּאַפֵּי בֵּי תְרֵי דְּתָנוּ הִלְכְתָא אֲזַל פַּרְעֵיהּ בֵּין דִּילֵיהּ לְדִילֵיהּ אִיתְּנִיסוּ הָנָךְ זוּזֵי. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן א״לאֲמַר לֵיהּ אִין קַבּוֹלֵי קַבֵּלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ דֶּרֶךְ פִּקָּדוֹן וְאָמֵינָא לֶיהֱוֵי גַּבַּאי פִּקָּדוֹן עַד דְּמִתְרְמוּ בֵּי תְרֵי דְּתָנוּ הִלְכְתָא וּמְקַיֵּים תְּנָאֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ ^הכֵּיוָן דְּקָא מוֹדֵית דְּוַדַּאי שְׁקַלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ פֵּרָעוֹן מְעַלְּיָא הָוֵי אִי אָמְרַתְּ לְקַיּוֹמֵי תְּנָאֵיהּ זִיל אַיְיתִינְהוּ דְּהָא אֲנָא וְרַב שֵׁשֶׁת דִּתְנֵינָא הִלְכְתָא וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא וְכוֹלָּא תַּלְמוּדָא¹. הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּאוֹזֵיפְתָּךְ אֲמַר לֵיהּ לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם אֲזַל אַיְיתִי סָהֲדִי דְּאוֹזְפֵיהּ וּפַרְעֵיהּ אָמַר אַבָּיֵי מַאי נֶיעְבֵּוד אִינְהוּ אָמְרִי אוֹזְפֵיהּ אִינְהוּ אָמְרִי פַּרְעֵיהּ רָבָא אָמַר ^וכׇּל הָאוֹמֵר לֹא לָוִיתִי כְּאוֹמֵר לֹא פָּרַעְתִּי דָּמֵי. הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ א״לאֲמַר לֵיהּ לֹא פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲתוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אָמְרִי לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם סָבַר רַב שֵׁשֶׁת לְמֵימַר הוּחְזַק כַּפְרָן אֲמַר לֵיהּ רָבָא ^זכֹּל מִילְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דְּאִינָשׁ לָאו אַדַּעְתֵּיהּ. הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ הַב לִי שֵׁית מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָא פְּרַעְתָּיךָ מְאָה קַבֵּימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״א:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ע׳:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע׳:א׳

^ב רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ע׳:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע׳:ג׳

^ג רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ע׳:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע׳:ג׳

^ד רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:א׳
טור חושן משפט ע׳:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ע׳:ד׳

^ה טור חושן משפט ע׳:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט ע׳:ה׳

^ו רמב״ם הלכות טוען ונטען ו׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ט:א׳

^ז רמב״ם הלכות טוען ונטען ו׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ט:י״א
טור חושן משפט קמ״ו:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ט:י״א
שולחן ערוך חושן משפט קמ״ו:ג׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״גמרא״.

ואותבינן עליה דשמואל מהא דתנן: מנה לי בידך. הן. אל תתנהו לי אלא בעדים. למחר אמר לו: תנהו לי. נתתיו לך – חייב, מפני שצריך לפרעו בעדים. ואוקימנא: תנאי היא. דתניא: בעדים הלותיך, בעדי׳ פרע לי – כלומר: מי שאמר לחברו: מנה שיש לי בידך, כמו שהלויתיך לך בעדים – אל תפרענו לי אלא בעדים. ולאחר כן טען הנתבע שכבר פרע – אינו נאמן, אלא או יתן או יביא ראיה שנתן לו. רבי יהודה בן בתירא אומר: יכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. הוה ליה רב אסי כתנא קמא, ושמואל כרבי יהודה בן בתירא. פריך רב אחאי: ממאי דבשעת הלואה קאי – פירוש: ממאי דבשע׳ הלואה קאי, אי נמי לאחר הלואה קודם התביעה, כי היכי דתשמע מינה דתנאי היא? דילמא לעולם אימא לך דהיכא דאתרי ביה קודם התביעה, לא שנא בשע׳ הלואה לא שנא שלא בשעת הלואה, דאמר לו: אל תפרעני אלא בעדים – דכולי עלמא לא מהימן האיך למימר: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. והכא, אלו א״ל בשעת ההלואה או אחר ההלואה קוד׳ התביעה: אל תפרעני אלא בעדי׳ – לא היה אדם שחולק בזה שהוא חייב.
אלא הכא לא בשעת ההלואה קאי: מלוה אומר: תן לי הלואתי שיש לי בידך, ולוה אומר: כבר פרעתיך, שנמצא שזה שאמר לו: בעדים הלויתיך, בעדים פרע לי – אינה התראה שמתרה בו שלא יפרענו אלא בעדים, שזה בשעת התביעה קאי, והיאך אדם מתנה בשעת התביעה. אלא הכי קאמר ליה: היאך תטעון עלי שכבר פרעתני? הלא בעדים הלויתיך, כך היה לך שלא תפרעני אלא בעדים.
ועל זה אמר רבי יהודה: יכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. ותנא קמא דאמר: או יתן או יבא ראיה שנתן, סבר לה כלישנא קמא דרב אסי, דסבר: המלוה את חבירו בעדי׳ – צריך לפורעו בעדים. ומשום הכי קאמר: או יתן או יביא ראיה שנתן. זהו פירוש: ממאי דבשעת הלואה קאי? דילמא בשעת תביעה קאי, והכי קאמר: הלא בעדים הלויתיך, היה לך לפרעני בעדים.
והאי דאמרינן: ממאי דבשעת הלואה קאי – לאו למעוטי שלא בשעת הלואה הוא. אלא למעוטי שעת התביעה היא, שאינה עת התראה. דהא טעין שכבר פרעתי מקמי הכי, ובהכי קא אתו השתא לבי דינא. אבל אילו התרה בו קודם התביעה, שהוא קודם שיטעננו שכבר פרעו, ואעפ״י שלא בשעת הלואה היא – התראה גמור׳ היא, ולא מצי בתר הכי למיטען שכבר פרעו אלא עד דמייתי ראיה דפרעיה. דכיון דבההיא שעתא דאתרו ביה ליכא למימר דמיקמי הכי פרעיה – ליכא הפרש בין ההיא שעתא לשעת ההלואה. דבהאי ענינא ליכא לפלוגי בין שעת ההלואה לשלא בשעת הלואה, דהא לאו שעבודא היא כי היכי דניפליג בינייהו ונימא: בשעת ההלואה שעביד נפשיה, שלא בשעת ההלואה לא שעביד נפשיה, אלא התראה בעלמא היא. הילכך, כיון דאתרו ביה מיקמי דנפרע, לא שנא אתרי׳ ביה בשעת הלואה לא שנא אתריה ביה שלא בשעת הלואה – התראה היא, ולא מצי בשעת התביעה לומר כבר פרעתיך, אלא עד דמייתי ראיה בהכי כדברירנן: ואיפסיקא הלכתא כרב אסי אליבא דלישנא בתרא, דאמר: המלוה את חבירו בעדים – אין צריך לפורעו בעדים. ואם אמר לו: אל תפרעני אלא בעדים – צריך לפורעו בעדים, דאמרינן: אמר רב פפי משמיה דרבא: הלכתא, המלוה את חבירו בעדים – צריך לפורעו בעדים.
רב פפא משמיה דרבא אמר: אין צריך לפורעו בעדים. ואם אמר לו: אל תפרעני אלא בעדים – צריך לפורעו בעדים. ואם אמר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, והלכו להם למדינת הים – אינו נאמן.
ולענין חיובי התובע שבועה: מסתברא דכיון דאתרי ביה, וא״ל: אל תפרעני אלא בפני עדים, וליכא עדים דפרעיה – שקיל תובע בלא שבועה. אלא מיהו אית ליה ללוה רשות לבתר הכי דפרע ליה השתא קמן, למהדר ולמיתבעי בהנהו זוזי דקא טעין דיהב ליה מעיקרא בלא סהדי, ומחייבינן ליה למלוה שבועת היסת על הדין טענתא, כדין: מנה לי בידך, אין לך בידי. דהא טענה באנפי נפשה היא, ומיפטר.
והיכא דאמר ליה: אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואפי׳ אתו סהדי אחריני דפרעי׳ – לא מהימני, דכיון דאתרי ביה שלא יפרענו אלא בפני הנהו פלוני ופלוני, וקביל הלוה אנפשיה ההיא התראה – הוה להו שאר אינשי לגבי ההיא סהדותא כקרובין או כפסולין, דהוה ליה תנאי שבממון דאמרינן דקיים: ההוא דאמר ליה לחבריה: כי תפרען, לא תפרען אלא באפי פלוני ופלוני. אזל, פרעי באפי סהדי אחריני. אמר ליה אביי: באפי סהדי אמר ליה, והא פרעיה. רבא אמר: למה ליה למימר ליה באנפי פלוני ופלוני? להכי אמר ליה פלוני ופלוני, כי היכי דלא למדחייה.
וקיימא לן כרבא. הילכך, מיחייב הלוה למיפרעיה השתא בפני פלוני ופלוני. ואי הדרי הנהו סהדי אחריני, ומסהדי השתא לבתר דפרעיה קמן דאית ליה ללוה גבי מלוה הנהו זוזי דיהב ליה קמייהו: לא תימא כיון דפרעיה השת׳ ואיסתלק ליה שעבודא בהנהו זוזי מיניה סהדותא דהני אחריני השתא סהדותא היא. אלא אפילו אסהידו בה השתא נמי כיון דקא מסהדי דבתורת פרעון דההיא הלואה יהבינהו ניהליה – סהדותייהו לאו סהדותא היא, דהא לגבי פרעון דההיא הלואה כפסולין דמו. הילכך, משתבע ליה המלוה השתא לבתר דפרעיה דליכא גביה מהנהו זוזי דקא טעין דיהביה ניהליה מעיקרא מידי ומיפטר, כדאמרינן לעיל.
ההוא גברא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דאוזיפתך. אמר ליה: לא היו דברים מעולם. אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה. אמר אביי: אנן אמאן ניסמוך – כלומר: אלו אסהידו דאוזפיה ולא אסהידו דפרעיה – הוה מחייבינן ליה לשלומי בסהדותייהו. אמאן נסמוך, אי אהני סהדי – הא אמרי דפרעיה. רבא אמר: כל האומר לא לויתי – כאומר לא פרעתי דמי – כלומר: מכי אמר מעיקרא לא היו דברים מעולם – ממילא שמעינן דלא פרע מידי. הילכך, כי אמרי הני סהדי דאוזפיה ופרעיה – מקבלין סהדותייהו דאוזפיה, דהא זכותא דמלוה היא, ולא מקבלינן מינייהו דפרעיה – דהא פורענא זכותא היא דלוה, ולוה הא אודי דלא פרע.
ואם תאמר: והא מה לו לשקר? אי בעית אימא: מעיקרא לויתי ופרעתי. לא אמרינן בכי הא מה לי לשקר, משום דהא איכא עדים דאוזפיה, ומה לי לשקר במקום עדים – לא אמרינן.
ילפינן השתא מהאי מעשה: דמאן דמודה לחבריה בבי דינא דאית ליה גביה מידי, ולבתר הכי קא טעין דאישתלי בההוא אודיתא וקאמר דלית ליה גביה ולא מידי, אע״ג דאייתי סהדי דלית ליה גביה ולא מידי – לא איכפת לן בהנהו סהדי, דמכי אודי אודי. דהא הכא דאודיתא דלוה מגו כפירותיה נקטינן לה, ואע״ג דאינהו אמרי בתר הכי דפרעיה – לא אשגחינן בהו. וכל שכן היכא דאודה בפי׳ – דמחייבינן ליה בהודאה דיליה, ולא משגחינן בהנהו סהדי. ולא עוד, אלא אפילו איכא בההוא סהדותא חובה עליה – מקבלינן מינה ההיא חובתא דאיכא עליה, ולא מקבלינן מיניה ההוא זכותא. דהא הכא דקבילנא סהדותייהו דאוזפיה ולא קבילנא סהדותייהו דפרעיה, ומשום אודיתא דנקיטנא מגו כפירותיה ולא מידי מההיא הלואה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון